נהיגה בשכרות היא מצב שהחוק מגדירו, וכדי לקבוע שאכן אותו נהג פעל מתוך שכרות, נדרשת התערבות של גורם אובייקטיבי שימדוד את כמויות האלכוהול באויר הנשוף או בדם, ויקבע האם באמת נעברה עבירה של נהיגה בשכרות. בכל תקופה הגישה משתנה – עד כדי כך שמציאת אלכוהול בדם בכל כמות שהיא עלולה להוות עילה להרשעה בדבר עבירה על החוק. מיותר לציין, כי נהיגה בשכרות היא גורם עיקרי בגרימת תאונות דרכים – בין אם ישנם נפגעים ובין אם לאו, והיחס של חברות הביטוח מובן מאליו לגבי מי שעובר על החוק – מה שאומר שאין כיסוי ביטוחי.
נהיגה בשכרות וכיסוי ביטוחי
הכיסוי הביטוחי אינו פועל במקרים בהם מעורבים סמים או אלכוהול – לפחות על פי חוק הביטוח והתנאים שבפוליסה. חשוב להסתייע בעורך דין מצוין לעניין, אשר יכול להוכיח לפחות את הסתירה שבין טענת השוטר וקיום הנהלים שלו על פי הנדרש ממנו בחוק, או טענה כי המכשיר שבדק לא היה מכויל או תקין. משום כך, חל עיכוב בדיון באשר להחזרי הביטוח במצבים אלו – עד לתום בדיקת התביעה.
סעיף 18-ב´ לתקנות פיקוח על הביטוח
ביטוח רכב אינו מכסה נהיגה שתחת השפעת סמים על פי סעיף 18ב´ מאותן תקנות פיקוח על הביטוח משנת 1986. על מנת להלחם בתופעה של נהיגה בשכרות, הוגשה הצעת חוק שמציעה לעגן בחוק "אשם תורם", תוך שנהג הרכב מחויב לשלם 30% מגובה הנזק לרכב, ואילו 70% מכך ישולם על ידי חברת הביטוח.
התייחסות מחמירה למצב של נהיגה בשכרות
הרשעה על נהיגה בשכרות יכולה לגרור עונשים כבדים, אולם מבחינת הביטוח - ישנה התייחסות מגוונת ושונה בין מקרה אחד לשני, כשבית המשפט מפנה מקום נכבד לשמיעת הנסיבות שהובילו לתאונה, ולטיעונים המנסים להפריך את טענת התביעה.
